גמרא
פירוש
אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דליכא שם אשם על אמו דלא אשכחן אשם נקבה:
[אלא משום] דחזי ולד להקרבה – דזכר הוא והאי נמי ולד אשם דזכר הוא וחזי להקרבה ואימא ליקרב אשם להכי איצטריך למימר ומודה ר׳ אלעזר:
אי הכי – דמשום הכי קאמר ומודה אמאי אשמעינן [דאין בנה דאשם קרב אשם:
נשמעינן דאין בנה קרב עולה – אע״ג דאיכא שם עולה על אמו נקבה והוא הדין כ״ש דאין בנה קרב אשם דליכא שם אשם על אמו. ואכתי אמאי אמר אין בנה קרב אשם] איצטריך דאי אשמעינן (אין עולה) [דאין בנה] קרב עולה באשם הוה אמינא עולה הוא דלא קרב דלא אקדשיה לאימיה קדושת עולה אלא קדושת אשם אבל אשם ליקרב דהא אקדשיה לאימיה לאשם קמ״ל דמודי רבי אלעזר דאין קרב אשם: ל״א פשיטא ע״כ לא אמר ר׳ אלעזר דולד קרב אלא במפריש נקבה לעולה דאי למ״ד משום דאיכא שם עולה על אמו ואי משום דמותר עולה עולה אבל מפריש נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו ומותר אשם לא קרב אשם ולד [נמי] לא קדיש לקרב ולא איצטריך למימר ומודה ר׳ אלעזר:
איצטריך – סד״א טעמא דר׳ אלעזר הוא דליקרב בנה1 אשם [משום] ובאשם נמי ליקרב דקסבר כיון דאקדשה לאימיה קדושת דמים דאשם היינו חובתו ואשם לא קרב נקבה ולא קדשה אלא לדמים ומגו דקדש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף ונחתא ליה לולד דהא חזי דזכר הוא וליקרב להכי איצטריך ומודי ר׳ אלעזר:
ונימא הכי נמי – [מגו דקדושת דמים קדיש קדיש קדושת הגוף וליקרב]:
אם כן דאית ליה האי סברא נפלוג ר׳ אלעזר במפריש נקבה לאשם דבנה קרב אשם משום מגו וכ״ש במפריש נקבה לעולה דבנה קרב עולה דהא איכא שם עולה על אמו אי נמי משום דלמקום כו׳. אלא מדפליג במפריש נקבה לעולה ולא פליג במפריש נקבה לאשם ש״מ דמודי דאין בנה קרב אשם: מתני׳ ואם קרב אשמו – שנתכפר באחר נעשה מותר יפלו דמיו של אשם נקבה לנדבת צבור לשופר לעולה: ר׳ שמעון אמר – כיון דהפריש נקבה שאינה קריבה הרי היא כבעל מום ותימכר לאלתר בלא רעייה: [זאת אומרת – כיון דנקבה צריכה רעייה משום דאמרינן מגו כ״ש מפריש זכר לדמיו דכיון דחזי גופיה להקרבה מגו דקדיש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף]: מדרב יהודה אמר רב – ואמר רבא זאת אומרת. ש״מ הדר ביה רבא: דלא חזי לגופיה – להקרבה לא נחתה לה קדושת הגוף. ותימכר שלא במום:
ל״א כל דלא חזי להקרבה לאלתר לא קדיש קדושת הגוף והאי דאמר הכא לאלתר לאו דוקא קאמר דהא לא לאלתר [ולא] לאחר זמן לא חזי אלא אגב דקא בעי למימר אשם בן שתי שנים והביאו בן שנה ומחוסר זמן דלאלתר לא חזי ולאחר זמן חזי קאמר הכא לאלתר:
[אשם בן שנה – כגון אשם נזיר ואשם מצורע דבן שנה הוא דכתיב בהו כבש:
והביאו בן שתי שנים – דכבר קרוי איל או אשם בן שתי שנים כגון אשם גזלות ומעילה דכתיב בהו איל: כל עצמו – היינו כל עיקר אינו קדוש דסבר כיון דלא חזי לגופיה לאשם להקרבה לא נחתא ליה קדושה]: והא מחוסר זמן – דפחות מבן שמונת ימים ואמר ר׳ שמעון דקדיש קדושת הגוף במס׳ זבחים בפרק אחרון. דתנן השוחט אותו ואת בנו ומחוסר זמן קדשים בחוץ ר׳ שמעון אומר שני בלא תעשה דשחוטי חוץ שהיה ר׳ שמעון אומר כל הראוי לבוא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ומדקאי בלא תעשה אלמא דקדיש קדושת הגוף:
[מחוסר זמן שאני מחוסר זמן – מ״ה קדיש קדושת הגוף דלמחר חזי]: אי הכי אשם בן שתים והביא בן שנה – אמאי אמר כל עצמו אינו קדוש הא מיחזי (לשנא) [לקדשו] אלא ודאי לאו היינו טעמא במחוסר זמן משום דקדיש למחר דא״כ קשיא ליה אשם:
אלא היינו טעמא במחוסר זמן – דיליף ליה מבכור: מה בכור קדוש לפני זמנו דקדושתו מרחם וקרב בזמנו לאחר ח׳ ימים אף זה מחוסר זמן (כיון) נכנס לדיר להתעשר דיליף מעשר עברה עברה מבכור אבל באשם דלא כתיב ביה עברה כל עצמו אינו קדוש: (ע״כ שייך לדף הקודם) ר׳ שמעון אמר לעולתו (דהוי) [דאינה] חובתו עושה תמורה שהרי בנה קרב עולה ואיכא שם עולה (על) [עליה בעוף עושה] תמורה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נשמעינן דאין בנה קרב עולה – אע״ג דאיכא שם עולה על אמו נקבה והוא הדין כ״ש דאין בנה קרב אשם דליכא שם אשם על אמו. ואכתי אמאי אמר אין בנה קרב אשם] איצטריך דאי אשמעינן (אין עולה) [דאין בנה] קרב עולה באשם הוה אמינא עולה הוא דלא קרב דלא אקדשיה לאימיה קדושת עולה אלא קדושת אשם אבל אשם ליקרב דהא אקדשיה לאימיה לאשם קמ״ל דמודי רבי אלעזר דאין קרב אשם: ל״א פשיטא ע״כ לא אמר ר׳ אלעזר דולד קרב אלא במפריש נקבה לעולה דאי למ״ד משום דאיכא שם עולה על אמו ואי משום דמותר עולה עולה אבל מפריש נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו ומותר אשם לא קרב אשם ולד [נמי] לא קדיש לקרב ולא איצטריך למימר ומודה ר׳ אלעזר:
איצטריך – סד״א טעמא דר׳ אלעזר הוא דליקרב בנה1 אשם [משום] ובאשם נמי ליקרב דקסבר כיון דאקדשה לאימיה קדושת דמים דאשם היינו חובתו ואשם לא קרב נקבה ולא קדשה אלא לדמים ומגו דקדש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף ונחתא ליה לולד דהא חזי דזכר הוא וליקרב להכי איצטריך ומודי ר׳ אלעזר:
ונימא הכי נמי – [מגו דקדושת דמים קדיש קדיש קדושת הגוף וליקרב]:
אם כן דאית ליה האי סברא נפלוג ר׳ אלעזר במפריש נקבה לאשם דבנה קרב אשם משום מגו וכ״ש במפריש נקבה לעולה דבנה קרב עולה דהא איכא שם עולה על אמו אי נמי משום דלמקום כו׳. אלא מדפליג במפריש נקבה לעולה ולא פליג במפריש נקבה לאשם ש״מ דמודי דאין בנה קרב אשם: מתני׳ ואם קרב אשמו – שנתכפר באחר נעשה מותר יפלו דמיו של אשם נקבה לנדבת צבור לשופר לעולה: ר׳ שמעון אמר – כיון דהפריש נקבה שאינה קריבה הרי היא כבעל מום ותימכר לאלתר בלא רעייה: [זאת אומרת – כיון דנקבה צריכה רעייה משום דאמרינן מגו כ״ש מפריש זכר לדמיו דכיון דחזי גופיה להקרבה מגו דקדיש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף]: מדרב יהודה אמר רב – ואמר רבא זאת אומרת. ש״מ הדר ביה רבא: דלא חזי לגופיה – להקרבה לא נחתה לה קדושת הגוף. ותימכר שלא במום:
ל״א כל דלא חזי להקרבה לאלתר לא קדיש קדושת הגוף והאי דאמר הכא לאלתר לאו דוקא קאמר דהא לא לאלתר [ולא] לאחר זמן לא חזי אלא אגב דקא בעי למימר אשם בן שתי שנים והביאו בן שנה ומחוסר זמן דלאלתר לא חזי ולאחר זמן חזי קאמר הכא לאלתר:
[אשם בן שנה – כגון אשם נזיר ואשם מצורע דבן שנה הוא דכתיב בהו כבש:
והביאו בן שתי שנים – דכבר קרוי איל או אשם בן שתי שנים כגון אשם גזלות ומעילה דכתיב בהו איל: כל עצמו – היינו כל עיקר אינו קדוש דסבר כיון דלא חזי לגופיה לאשם להקרבה לא נחתא ליה קדושה]: והא מחוסר זמן – דפחות מבן שמונת ימים ואמר ר׳ שמעון דקדיש קדושת הגוף במס׳ זבחים בפרק אחרון. דתנן השוחט אותו ואת בנו ומחוסר זמן קדשים בחוץ ר׳ שמעון אומר שני בלא תעשה דשחוטי חוץ שהיה ר׳ שמעון אומר כל הראוי לבוא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ומדקאי בלא תעשה אלמא דקדיש קדושת הגוף:
[מחוסר זמן שאני מחוסר זמן – מ״ה קדיש קדושת הגוף דלמחר חזי]: אי הכי אשם בן שתים והביא בן שנה – אמאי אמר כל עצמו אינו קדוש הא מיחזי (לשנא) [לקדשו] אלא ודאי לאו היינו טעמא במחוסר זמן משום דקדיש למחר דא״כ קשיא ליה אשם:
אלא היינו טעמא במחוסר זמן – דיליף ליה מבכור: מה בכור קדוש לפני זמנו דקדושתו מרחם וקרב בזמנו לאחר ח׳ ימים אף זה מחוסר זמן (כיון) נכנס לדיר להתעשר דיליף מעשר עברה עברה מבכור אבל באשם דלא כתיב ביה עברה כל עצמו אינו קדוש: (ע״כ שייך לדף הקודם) ר׳ שמעון אמר לעולתו (דהוי) [דאינה] חובתו עושה תמורה שהרי בנה קרב עולה ואיכא שם עולה (על) [עליה בעוף עושה] תמורה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 אולי צ״ל בנה עולה כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ובאשם נמי ליקרב וכו׳.
הערות
Gemara
Peirush